עבודות זוגיות
3.11.2020-30.4.2023
נהרגרפיה
ורה פורנווג (דיסלדורף) X רז יוגב (נהריה)
אלף שלי X תאומים
אולג קורצ'גין X אולגה יגורוב (סוצ'י, רוסיה - עכו)
אוצרות: מאיה פרת וסתיו אבן זהב
ארבעה אמנים מקיימים שיח בארבע שפות, נעים בין עברית-גרמנית-אנגלית-רוסית. כתיבה וציור. בפעולת התרגום (הכפולה לעתים) מתחוללת התמסרות של מילים ומשמעויות, שמוצאן במקום ובתרבות אחת, ופתאום הן נדרשות להתוודע למקומות חדשים.
נהרגרפיה ורה פורנווג (דיסלדורף) X רז יוגב (נהריה)
צמד הכותבים יצאו לפרויקט מתמשך של כתיבה דו-לשונית בערים נהריה (ישראל) ובילפלד (גרמניה). האמנים שקועים בחילוף בין שפות, פרספקטיבות ודיו. ורה פורנווג כותבת בגרמנית את הרחוב הנהרייני, מחזירה אליו את שפת מקימיו מלפני 80 שנה, מקיימת דיאלוג חדש עם המקום. רז יוגב, תושב העיר, כותב את אותו הרחוב, שדרות הגעתון, מתוך היכרות ארוכה ובשפת המקום - עברית, שפת אמו.
בחלק השני של הפרויקט הם יכתבו ברחוב בגרמניה ויחליפו בינהם תפקידים - אורח ותושבת, לשון מקומית וזרה. הכתיבה שלהם נפגשת ומתערבבת, יוצרת אובייקט חדש. תהליך הכתיבה כולו מתחיל ונגמר ברחוב - כנושא וכמושא ונכתב ישירות על משטחי המרחב העירוני. היצירה מעלה שאלות על הקשרים בין-אישיים ובין המדינות והעמים, דרך מבע פשוט - שיקוף כפול לפיסת רחוב אחת משתי נקודות מבט עם מטען תרבותי-זהותי שונה וטעון.
אלף שלי אולג קורצ'גין X תאומים אולגה יגורוב (סוצ'י, רוסיה - עכו)
אולג קורצ'גין ואולגה יגורוב (ידועים גם בתור O+O) הגיעו לפני שנה מסוצ'י, רוסיה, לעכו.
רכישת השפה העברית באולפן בעכו כעולה חדש מתוארת בעבודתו של אולג קורצ'גין, "אלף שלי", כאשר הוא משתמש בטקסטים ובתמונות מספרי לימוד העברית ומעביר אותם אל קירות הגלריה. הלימוד המשנן-הקלאסי משוייך לתלמידים-ילדים, מלווה באיורים נאיביים ומובלעות בו הנחות תרבותיות-חברתיות. אולג קורצ'גין, צייר ורשם נפלא, משתמש באיורים לא שלו - כדי לחשוף בפנינו את סודות לימוד העברית לעולים לישראל, כיצד העברית מועברת כשפה וכמהות.
בעבודת הקיר “תאומים” הצמד המצוייר של אולגה יגורוב מקיים דיאלוג נצחי ואל-שפתי. האם זהו גוף אחד? כפול או מפוצל? הרקע האדום הנוכח ממסגר את הדמויות, מייצר להן סביבה חמה וסגורה לפי מידותיהן. מבעד לצבעוניות העזה יש כאן רגע שקט של תואם, מעין הבנה בלא מילים. כל דמות מכונסת בעצמה, הקרבה והריחוק מתגלמים בהן בעת ובעונה אחת, מרמזים על הנפרדות המבדילה גם בין זהים. הפנייה והרכינה ההדדית מוחזקות לאחור בחיבוק עצמי מתגונן ונרתע, נותר רווח, מקום לרקע האדום לזרום ולייצר הבחנה ברורה.