עבודת אמנות: על הקרע בין עבודה לאמנות והפוטנציאל באיחוי
קולקטיב עמה
אוצרות: מאיה פרת וסתיו אבן זהב
2020

העבודה והאמנות מתרחקות זו מזו. כוחות השוק, הייצור והצריכה ההמונית יוצרים תהום בין שני העולמות. מה קורה לעבודה כשהיא משוללת יצירתיות? ומה קורה לאמנות כשהיא מנותקת מעשייה ממשית?

עבודה משוללת אמנות
בעבר, הנגר-האמן יצר כיסא משלב הדמיון ועד הביצוע. היום, הייצור ההמוני הפך את העבודה למכאנית ומנוכרת. האדם העובד נהפך לפונקציה, חסר קשר ליצירה. העבודה חדלה להיות ביטוי עצמי — היא אמצעי קיום בלבד.

אמנות משוללת עבודה
בעולם האמנות, מאסטרים נעזרו תמיד בעוזרים, אך כיום אמנים כמו ג'ף קונס ודמיאן הירסט מנהלים מפעלים של אסיסטנטים. עולה השאלה: מי באמת היוצר — החושב או המבצע?

רותי דירקטור מציינת: "ערכים כמו ‘הכי גדול', ‘הכי יקר' ו'הכי מסובך' נהפכו לעיקר, והאמנות בבעיה". ולטר בנימין טען שהשעתוק הטכני משחרר את האמנות מההילה, מנגיש אותה להמונים ומטשטש את ההפרדה בין יוצר לצרכן.

אמנים עובדים או מובטלים
במציאות הכלכלית של היום, אמנות נתפסת כפריבילגיה. אמנים רבים נאלצים לעבוד בתחומים אחרים כדי לשרוד. עצם הזכות להציג מוזכרת כתמורה, ללא תשלום. פועלי תרבות — טכנאים, מפיקים ומעצבים — נותרים שקופים, למרות תפקידם הקריטי בהפקת יצירות.

העבודה עצמה כמעשה אמנות
מרקס מתאר את הבנאי המדמיין את המבנה עוד לפני ביצועו — היכולת להמציא, לשנות, ליצור. א.ד. גורדון מדבר על עבודה כמעשה חיים, המחבר את האדם לעצמו ולעולם. חיים אתר, מקיבוץ עין חרוד, יישם תפיסה זו — אופה בבוקר וצייר אחר הצהריים, תוך חיבור האמנות לחיי הקהילה.

איחוי העבודה והאמנות
האם אפשר לשלב בין עבודה ואמנות? ליצור אמנות מתוך עבודה גולמית, ולעבוד מתוך יצירתיות? האיחוי הזה טומן בחובו פוטנציאל למהפכה חברתית ואישית, בה האדם יברא עצמו מחדש דרך עשייתו.

העבודה יכולה להיות יצירה, והאמנות יכולה להיות עבודה. השאלה היא: איך נבחר לפעול?